פסיכולוגיה ואקולוגיה
יש זרם מחשבתי חדש בחקר הנפש. זרם המחשבה הזה משלב בין הסביבה לנפש האדם . הוא יוצר קשר הדוק בין אקולוגיה ופסיכולוגיה באמצעות מונח הנקרא פסיכולוגיה אקולוגית. עיקר הקווים המנחים אותו מתבססים על ההנחה כי המניע לפעולות אנושיות אינו נובע מבפנים כפי שהפסיכולוגיה המסורתית טוענת אלא הוא תוצאה של תמריצים המגיעים מהסביבה החיצונית. במילים אחרות, לסביבה יש תפקיד מכריע בעיצוב ההתנהגות האנושית.
לפיכך, שינויים סביבתיים, סביר להניח שיגררו עימם שינויים נפשיים. באמצעות הפסיכולוגיה האקולוגית ניתן להסביר את ההבדלים בהתנהגות ובמנטליות בין עמים שונים בהתבסס על הסביבה העכשווית וההיסטורית שבה הם חיים וחיו. זהו למעשה כלי מחקרי רך ערך בלימודי סוציולגיה, כלכלה וגיאוגרפיה.
השאלה היחידה שצריך לשאול היא האם הקשר בין פסיכולוגיה ואקולוגיה יכול להוות בסיס לתרפיה ברמה האישית והקבוצתית, כלומר האם ניתן להשתמש בקשר זה על ספת הפסיכולוג. באותו האופן, האם ניתן למדוד השפעות סביבתיות על היחיד או שניתן להבחין בהן רק ברמת המאקרו -חברה, ברמה שבוחנת תרבויות שלמות על פני ציר הזמן
לקריאה נוספת
