החיים התל אביבים
הייתי בהמון ערים ברחבי העולם. לכל עיר יש את ההווי שלה. אבל את האמת? אין כמו תל אביב. העיר הזאת משדרת חופש וקבלה של כולם באמת ובתמים בלי קשר למוצא, נטייה מינית או אמונה דתית. בניגוד לרוב הערים הגדולות בעולם, תל אביב היא באמת עיר בלי הפסקה. הכל הומה בה כל היום וכל הזמן ויש בה אווירה של בילוי אחד ארוך שלא נפסק. זאת אכן עיר שהיא משוחררת ויותר ויותר בשנים האחרונות מקבלת אופי קוסמו-פוליטי (עכשיו בעיקר לאחר שהיא התמלאה אפריקאים פליטים). באת שקצרה היריעה מלתאר את החיים התל אביבים, את המגניבות שיש בעיר הזאת.
ניתן להמליץ על מספר בלוגים שעוסקים בתל אביב, למשל הבלוג הזה המתאר את החיים בתל אביב על פי סילבי
איפה מתחילה הבעיה?
למרות היותה עיר מקבלת ומסבירת פנים, יש לתל אביב צד נוסף מתחת לפני הקרקע וזה סוגיית הבדידות. תל אביב יכולה להיות עיר בודדה מאד. כל אחד עסוק בעצמו ומי שמתגורר בעיר הגדולה עלול להרגיש את המחסור הזה שהבדידות יוצרת. רוצה אני לומר- בילויים וכיף הם לא לנצח יכולים להיות מגן מפני בדידות. העצה שלי היא לעבור לתל אביב. לדעתי כל אחד חייב לנסות בשלב מסויים בחיים שלו חיים בעיר הזאת. אולם יש להקפיד על 2 דברים:
1) המעבר צריך להיות לתקופת זמן מוגבלת. נניח שנה או שנתיים. אל תתקעו בתל אביב שנים. זה לא בריא
2) אם כן בחרתם להתקע בתל אביב כי התמכרתם אליה ( שזה מובן), אז כדאי למצוא בן או בת זוג
נמל יפו
שוק האוכל של נמל יפו המתחדש, דומה יותר לבוטיק אוכל אנין טעם. אבל אין בכוונתי להשמיץ , אף לא קצת את המקום המקסים שבעיני הוא יוזמה מבורכת. בכלל מתחם נמל יפו ששופץ וחזר לחיים לאחרונה- הזכיר לנו את הפנינה הנפלאה שטמונה במתחמים כגון זה, המשלבים אווירה, בילוי, ואוכל מבלי שאמרנו לרגע קניון. נמל יפו מתגאה באווירה מחתרתית משהו, עם גלריות אמנות חינמיות לרוב שפתוחות סביב השעון ומאפשרות הצצה גם בערב או בשעות בלתי שגרתיות. מבחר יפה של מסעדות המציעות טווח קולינרי רחב החל ממסעדות יוקרה ומסעדות שף וכלה בדוכני חומוס וכנאפה המאפשרים לכל סוג של רעב לבוא על סיפוקו. כמה חנויות בוטיק של כלי בית נותנות למקום את השיק החוצלארצי שלו, על אף שמוכרות פריטים לא זולים בכלל ולא תואמים את הציפייה משוק, אבל גם להציץ וליהנות ממראה עיניים מספיק ביותר ואפשר בהחלט לקבל השראה. עוד וי אחד אפשר לסמן על החנייה המרובה במתחם, המאפשרת להגיח שם בלי דילמות מיותרות המוכרות לתל אביבים רבים בבואם לצאת מהבית.
תוחלת החיים בארה"ב - מול ישראל
ישנם כאלו שזה יפתיע אותם, אבל בישראל תוחלת החיים ארוכה יותר מזו שבארה"ב. בארה"ב תוחלת החיים עומדת על ממוצע של 77.9 כאשר גברים חיים 75 שנה ונשים 80 שנה. בישראל תוחלת החיים עומדת על ממוצע של 81 כאשר נשים חיות 83.36 שנים ואילו גברים חיים 78.88 שנים. יתרה מכך, הפער בין גברים לנשים נמוך יותר בישראל מאשר בארה"ב.
נשמע מכובד, אבל ישראל היא רק במקום ה-18. המובילות הן יפן עם 83.91 שנים. מעל יפן בפער משמעותי יש את מונקו ששם תוחלת החיים הממוצעת היא 89. זה אומר שנשים מגיעות לגיל 90 המכובד מאד.
ארז מה עומד מאחורי אריכות חיים? בראש ובראשונה מדובר על גנטיקה. יש עמים שבגנטיקה שלהם יש אריכות ימים - כמו היפנים. בנוסף לכך יש איכות חיים, שלווה, אוכל בריא ואוויר בריא ומונקו היא הדוגמא הבולטת לכך
לקריאה נוספת
סטטיסטיקות ומחקרים על תוחלת החיים בארה"ב
התנגשות הציוויליזציות
העולם השתנה. אם לפני 2 עשורים המאבק בעולם היה אידיאולוגי בין הקומוניזם לקפיטליזם, בין המרקסיזם לליברליזם, היום המאבק לובש גוון תרבותי. מאמרו המפורסם של הנטיגטון - "התנגשות הציווילזציות" מסביר שהמאבק הוא בין קבוצות תרבותיות, עמים אתנים, ולא בין אידיאולוגיות. המאבק נישא על קווי שבר שהם המפגש בין התרבויות השונות- למשל בבלקאן עוברים קווי שבר בין אזורים סלאבים למוס למים.
אלא שהנטינגטון טעה וטעה בגדול, המאבק בין ציווילזציות קיים אבל הוא לא מתרחש על קווי שבר ולא בין ציווילזציות אלא בתוך הציווילזציות. ראו למשל את המאבק בתוך אירופה בין אוכלוסיות מקומיות למיעוטים מוסלמים - המאבק נישא בתוך הערים עצמן.
ראו מה קורה בתוך ישראל. בתוך ישראל יש התנגשות הציווילזציות בין דתיים לחילוניים. אנחנו מאותו עם אך למעשה 2 תרבויות שונות. לא כל התנגשות משמעותה לחימה נוסח יגוסלביה. יש רמות שונות של קונפליקט שתלויות בחוזק השלטון במדינה וברמת האיבה בין הקבוצות האתניות. בישראל, אנחנו עדיין נמצאים במצב טוב וכולי תקווה שכך זה ישאר
