גישות מרכזיות בפילוסופיה היוונית
הפילוסופיה היוונית מהווה את הניסיון האנושי הראשון להכניס היגיון לייקום. פילוסופים יוונים, פרה סוקרטים בעיקר, ניסו להבין כיצד העולם נוצר ותוך כדי, להכניס סדק במלאכת הבריאה. חלקם שמו דגש על מיים כמקור הבריאה. חלקם, כמו הרקליטוס, שמו דגש על האש היוצרת והמכלה את העולם במחזור של יצירה- הרס - יצירה תוך התהוות מתמדת.
הפילוסופיה היוונית התעסקה גם בשאלה האם העולם הוא סטאטי או דינמי. פרימנדיס ראה את העולם כלא משתנה ואז לתנועה אין משמעות של ממש - ומכאן הפרדוקס המפוסם של זנון על אכילס והצב. הרקליטוס ראה את העולם כמשתנה תמידית. הוא ידוע באימרה המפורסמת שלו כי מעולם אינך נכנס לאותו נהר מאותה נקודה פעמיים.
הפילוסופיה היוונית עסקה גם בשאלת הייצוג של העולם. הפילוסופים הפיתגורים (פיתגורס) ראו את העולם כהתגלמות של מספרים וסדר מתמטי.
הפיחוסופים העיקריים שבאו לאחר סוקרטס היו אריסטו ואפלטון. אפלטון הוא אבי הראליזם היות שעבורו ישנה מציאות משתנה שהיא אינה יותר מצל של אידאות קבועות וניצחיות . אריסטו, לעומתו, היה אבי הנומיניאליזם ששם דגש על ההבדל בין שפה וכינויים מילוליים לדבר כשלעצמו - לעולם הטבעי. המתודולוגיה של אריסטו מבוססת על דיסקציה ואימפרציזם ומניחה את היסודו להתפחות החשיבה המדעית. זאת למרות שאריסטו מואשם בעצירת המדע בגלל ראיותןו התכליתית את המציאות (אבן נופלת מגובה כי היא נועדה ליפול).
מגוון הדעות והשיטות שיוון העתיקה הצמיחה מקרבה (בעיקר אתונה והאדמיה שלה) היוו את הניצנים לחשיבה המערבית. כיום, גם אם אנו לא שמים לב לכך, העולם מתנהל במידה רבה על פי דופסי המחשבה שהחלוצים שלהם היו היוונים העתיקים.
לקריאה נוספת מומלצת:
הפילוסופיה היוונית ב-Internet Encyclopdia of Philosophy
