מלחמת הבורים והקמתה של דרום אפריקה
הבורים, תחת הנהגתו של פול קרוגר, התרעמו על המדיניות הקולוניאלית הבריטית של של ג'וזף צ'מברליין ואלפרד מילנר. קרוגר ותומכיו חששו כי ברטניה תישלול מטרנסוואל את עצמאותה.
אף על פי שלבורים היה צבא לא גדול 85,000 חייל, כאשר פרצו הקרבות מול בריטניה בשנת 1899, הראשונים זכו להישגים צבאיים מרשימים בעיקר באיזור מושבת הכף ובגבולות של מושבת ונטאל. בולט בעיקר המצור על ליידי סמית ועל מייפקינג.
בשנת 1900 הבריטים הבינו כי מדובר על יותר מסכסוך מקומי והחליטו להעביר תגבורות מסיביות לחזית מכל המושבות ברחבי העולם. ב-5 ליוני אותה שנה הצליח חיל המצב הבריטי להשתלט על בירת הבורים – פרטרויה. הבורים הגיבו בלוחמת גרילה והחלו פושטים על עמדות צבאיות בריטיות מבודדות.
לורד קיצ'נר, הרמטכ"ל המכהן בדרום אפריקה, הגיב לפשיטות אלה על ידי השמדת חוות בורים והעברת אזרחים למחנות ריכוז. העיתונאי, אמילי הובהאוס, ביקר במחנה הריכוז בבלומפונטיין בינואר 1901 ותיאר מראות זוועה של תנאי מאסר ערודים, אספקת המים לקויה, העדר ציוד בסיסי כמו מיטות או מזרנים, מנות המזון דלות שגרמו לרעב
לפעולות הבריטית בדרום אפריקה קמה התנגדות רבה בעיקר בקרב פוליטיקאים ליברליים ברטיטם מובילים ואנשי מפלגת הלייבור שמבחינתם מלחמת הבורים היוותה דוגמה אימפריאליזם מהסוג הגרוע ביותר על ידי.
מלחמת הבורים הסתיימה עם החתימה על חוזה Vereeniging בקיץ 1902. הסדר השלום הביא לסיום מלחמת הבורים ולקץ טרנסוואל ומדינת אורנג' החופשית כרפובליקות בורים. עם זאת, הבריטים העניקו לבורים סכום של מעל 3 מיליון סטרלינג לחידוש מלא ולתיקון של אדמות חקלאיות. כמו כן הבריטים הבטיחו לדרום אפריקה שלטון עצמי - מה שהוביל ל-הקמתה של דרום אפריקה בשנת 1908. דרום אפריקה הוכרה כדומיניון בריטי על ידי הפרלמנט הבריטי כשנתיים מאוחר יותר.
לקריאה נוספת על הקמתה של דרום אפריקה
